לצמוח בתוך הגסלאך של מאה שערים כשאתה חובב צילום מושבע, זה כמו לחיות בתוך ציור מהצד האומנותי שלו, כל סימטה, שער וכביסה מתנפנפת מזמינים ספיישל פריימים, חיים שפירא צלם ווידאו מפורסם תושב ירושלים לשעבר, חולק איתנו את הרגעים הנעלים והקדושים שביצירות שלו לצד היומיום הסיזיפי אך המאתגר ונותן הסיפוק.

בגיל עשר הוא קנה את המצלמה הראשונה שלו ובכך הנציח את כל הרגעים שלהם היה עד, ולא חסרים כאלה, כל חג וכל מועד בתוככי העיר הציורית הזו מזמנים אינסוף הזדמנויות להנצחת רגעים אותנטיים, וכילד שצמח מתוך חסידות ברסלב אך טבעי היה הדבר לצלם מכל זווית אפשרית את קברי הצדיקים בארץ וכער הוא שם לו מטרה לצלם את האתרים והמקומות השונים בהם קבורים צדיקים. כילד חי בסמיכות לרב אלישיב, מה שהוסיף לאווירה המיוחדת ולהשראת צילומיו. עם השנים אומנות הצילום התפתחה והוא בחר להתמקד בצילום וידאו בעיקר, כשכל אירוע מזמן את הפתעותיו ואת ייחודיותו.

" הסיפור הכי הזוי קרה לי בחתונה של משפחה ירושלמית, חוצניקית, אחרי המצווה טאנץ ראיתי את אם הכלה יוצאת עם זוג אוגרים בידה ולא ממש יודעת מה לעשות בהם, מסתבר כי מאן דהוא חשב כי מתנת חתונה כזו מקורית מאד, האמא בתושייתה הבינה כי לחזור הביתה עם שלל מתנות החתונה וזוג אוגרים מתרוצץ זו לא בדיוק אופציה, ונתנה לי אותם במתנה כאות הוקרה על עבודתי, שנה גידלתי אותם בביתי במסירות רבה ולאחר מכן נתתי אותם במתנה לחבר."

"אחד הדברים הכי חשובים בעבודה שלי זה ידיעת שפת ה'אידיש', כך יוצא שבשעת המצווה טאנץ, בשעה שמזמרי הגרעמן מהללים את שבחו של הסבא רבא של החתן, וברגע מרגש אחר משבחים עד כלות את אב הכלה אני מקשיב, שומע היכן הפוקוס כרגע והיכן להתמקד ברגעים המרטיטים, אני מחזיק ראש וזה חשוב מאד. ה'מצווה טאנץ' זה אחד הרגעים הכי גדולים, וחשוב לי לא לפספס כלום ולהעביר את התחושות כמו שהם היו בלייב."

" התנדבתי לצלם לא מזמן ילד חולה ברגליו, מטרת הסרטון היה לגייס תרומה לניתוח שיוכל לעזור לו לקום על רגליו תרתי משמע, ולחזור כילד בריא עד כמה שאפשרי, הסיטואציה שבה צילמתי, האחים והאחיות שהסתובבו סביבינו נגעה בי בנימים הדקים של הלב, לשמחתי הצילום יצא מצוין והעביר את התחושה, הסרטון זכה להצלחה, הסכום גוייס והציל את חייו של  הילד היקר."

"לא מזמן הגשמתי לעצמי חלום ורכשתי רחפן מקצועי, היכולת להגיע ולקבל זוויות צילום חדשות,  סיקרנה אותי מאד, ואכן התוצאות משביעות רצון. לנסיעה האחרונה לאומן בראש השנה לקחתי אותה איתי, במעמד התיקון הכללי הטסתי את הרחפן לשמי אומן כשעוד 7 רחפנים לפחות היו באוויר, הייתי צריך להיות מפוקס במאה אחוז בכדי להשיג מראה פנורמי וייחודי ובו זמנית להזהר מהרחפנים הנוספים, מחוטי החשמל ומכל ההפתעות מלמעלה, אך התמונה שהתגלתה בסוף היתה שווה כמה דקות של לחץ אטומי.

"את רגעי התיקון הכללי אי אפשר להסביר במילים, מעמד של עשרת אלפי אנשים, כשכל אחד חווה רק את האנשים מסביבו, וברגע שאתה מרים את הרחפן אתה קולט מסה מטורפת של אנשים וזה חוויתי, מרגש ומעצים את תחושת הקדושה העילאית שמאפיינת כל כך את השהות בימים הללו בסמוך לציונו של רבי נחמן."

במהלך הראיון, הרחפן עומד על מסלול ההמראה מחכה להוראה ממגדל הפיקוח, השמיים זרועי כוכבים והכל חשוך מסביב, כך שאין אישור המראה כרגע שלא יהיה חשש לחייו, הוא נארז בקפידה רגליו וכנפיו מתקפלות לתוך עצמם, בבוא העת הוא ייצא שוב לאוויר להנציח עוד רגעים מיוחדים, ממעוף הציפור,

 רגעים שלא ישובו לעולם…